סביב גיל שנתיים, פחות או יותר, מתרחש גיל ההתבגרות המוקדם של הילדים. יש המון שמכנים את התקופה הזו "גיל שנתיים הנורא", "משבר גיל שנתיים", "The terrible twos", "גיל שנתיים האיום" ועוד כינויים כאלה ואחרים.
הילד שלכם, שעד לא מזמן היה תינוק קטן חמוד ומתוק, הופך להיות אדון עצבני עם דעות משלו, צרכים ורצון לעמוד על שלו. פתאום מילים כמו "לא בא לי", "לא רוצה" נהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהלקסיקון שלו. במונח מקצועי מדובר ב"נפרדות פסיכולוגית". הכוונה היא שהילד גדל והוא מבין שהוא אדם בפני עצמו ומתחיל להכיר בכוחות, ברצונות, ביכולות וברצונות שלו שהופכות אותו למי שהוא.
ניתן למצוא שלל של התנהגויות שאופיינויות לגיל שנתיים- השתטחויות על הרצפה תוך כדי צרחות במקומות ציבוריים, בכי ממושך ולא מוסבר, כל דבר שמבקשים ממנו הוא יעשה ההפך אם בכלל. לפעמים נדמה שהילד שלנו מנהל אותנו על ידי התנהגויות לא נעימות ואנחנו כהורים מנסים להפחית אותן. איפה עובר הגבול בין מה מותר ומה אסור בחינוך הילד? האם צריך להתעקש על כל דבר מול הילד? מהם הגבולות שצריך להציב לילד שלי? איך אפשר לשרוד את התקופה הזו שמכונה גיל שנתיים הנורא? האם משהו שאני עושה לא בסדר?
קודם כל, חשוב לנו להרגיע אותכם ולהגיד לכם שזה שלב התפתחותי ידוע- התינוק שלכם הופך לפעוט. השלב הזה מעיד על כך שיש לכם ילד שמתפתח בצורה תקינה וזה הזמן שלו לבנות את ה"אני" העצמי שלו ואת הביטחון שלו. אנחנו לגמרי בעד לשנות את המונח "גיל שנתיים הנורא" ל"גיל שנתיים המדהים" או "גיל שנתיים המורכב" מכיוון שבגיל זה הילד הופך להיות יותר עצמאי ומתחיל לפתח את אישיותו וזה נהדר אך יחד עם זאת קשה 🙂
קביעת גבולות ברורים
בראש ובראשונה והכי חשוב הוא שתקבעו גבולות ברורים שאסור לעבור עליהם. לדוגמה- אם הילד לא מסכים לתת יד בכביש, זו התנהגות שאסור להתעלם ממנה! אם תתנו לו פעם אחת לעבור ללא יד הוא יבין שמותר לחצות כביש לבד ולא יבין עד כמה מסוכן זה.
זו תקופה שהילד שלכם בודק את הגבולות ומבין מה מותר ומה אסור וחשוב לאכוף את המרות שלנו. כדאי לתאם מראש "גרסאות" מול שני ההורים ואפילו מול הגננות לגבי מה התגובות לאילו מעשים, על מה אתם מתעקשים ועל מה אתם מוותרים. לדוגמה- אבא נותן לגעת בשלט של המזגן ואמא אוסרת זאת. במצב כזה הילד מאד מבולבל ולא יודע למי להקשיב ומתי.
בחירת מלחמות
גיל שנתיים הנורא- לא ידוע מתי זה מתחיל ומתי זה יגמר ולכן צריך לקחת בחשבון שמדובר בתקופה לא פשוטה שיכולה להימשך לא מעט זמן. חשוב להבין ולחשוב על מה כדאי להתעקש ומתי אפשר לגלות גמישות. כלומר, להבין מה העיקר מבחינתכם ומה הטפל. קל להגיד על כל דבר "לא", אבל נסו רגע לחשוב על מה אפשר להגיד "כן". יש מקרים שבהם לא כזה נורא לאפשר לילד להחליט בעצמו, לתת לו את השליטה ולאפשר לו להתנסות לבד ולפתח את עצמאותו. אם אתם מראש יודעים שבסוף תוותרו על משהו שמלכתחילה אמרתם עליו "לא" אז תאפשרו אותו כבר מההתחלה.
נתינת אלטרנטיבות
חשוב להציב לילד תמיד אפשרויות בחירה ועל ידי כך נמגר את התופעת ה"לא ולא" אצלו וניתן לו להרגיש שיש לו שליטה בחייו. לדוגמה- הילד לא רוצה ללבוש את החולצה שבחרתם לו הבוקר אז תיתנו לו לבחור חולצה אחרת שירצה ללבוש. דוגמה נוספת- הילד מסרב לאכול ירקות אז תשאלו אותו אם הוא מעדיף סלט או ירקות חתוכים. תמיד כדאי שיהיו לפחות 2 אפשרויות בחירה- "אתה לא מצליח לנעול את הנעליים לבד. אתה רוצה שאמא תעזור לך לנעול או לנסות שוב פעם לבד?".
טנטרום
מכירים את התקפי הזעם שהילדים עוברים? הם פתאום בוכים בכי היסטרי או נשכבים על הרצפה בסופר בגלל שלא הסכמתם לקנות להם ממתק. הכי חשוב ברגעים כאלה זה לתמוך, להכיל ולהיות מלאי סבלנות, למרות כל הקושי. לשאול את הילד אם אפשר לחבק אותו ורק אם הוא מסכים לתת חיבוק. לתת לו את המרחב הפיזי שבו הוא יוכל לפרוק את העצבים ותחושת התסכול שלו. להציע לו מים ולאחר שנרגע להסביר לו בצורה הגיונית ומבינה למה לא ניתן לקנות ממתק היום- "אני יודע/ת שאתה מתוסכל ואני מבינ/ה את זה. אבל היום כבר אכלת ממתק ולכן אני לא קונה לך עוד אחד".
חשוב למרות שקשה ומפדח כי לרוב זה נעשה במקומות ציבוריים, לעמוד מאחורי המילה שלכם ולהתמיד בה. אם "תשברו" ובסופו של דבר תקנו לילד ממתק הוא ילמד שיטת פעולה שמצליחה לו- לבכות, להתעצבן, לעשות רעש ובסוף לקבל את כל מה שהוא רוצה.
נתינת עצמאות
חשוב לתת לילד עצמאות ולאפשר לו לבחור ולהחליט ברוב המקרים. היכן כלי האוכל שלו נמצאים? האם הם בארון במקום נגיש כדי שהוא יוכל לבחור בעצמו את הצלחת והסכו"ם שהוא יאכל מהם היום? אפשרו לילד כמה שיותר עצמאות ותיתנו לו לעזור במטלות הבית שבשגרה- להפעיל מכונת כביסה, לנקות את הבית, לחתוך סלט (בסכין מפלסטיק), לעזור במטבח וכן הלאה.
לילד שלנו יש 3 היבטים שבהם הוא שולט ולנו לא יכולה להיות שליטה עליהם- בשינה שלו, בצרכים שלו ובאוכל שלו. ככל שהילד ירגיש שלא ניתנת לו עצמאות בחיי היום יום, כך אנחנו נרגיש שהוא מראה לנו שליטה באחד משלושת ההיבטים האחרים. לדוגמה- ילד גמול יחזור לעשות פיפי בתחתונים, ילד שיסרב לאכול אוכל מסוים, ילד שירצה שרק אדם ספציפי יאכיל אותו, ילד שייקח לו הרבה זמן לישון ויציק להורים כל פעם עם משהו אחר "עוד שיר", "מים", "חיבוק".
שתפו את הילד
כאשר לילד שלכם כיף באמבטיה, בגינה, אצל חברים, חשוב נורא לעשות לו הכנה לפני שהולכים- "אני יודע/ת שכיף לך אבל כבר מאוחר ועוד כמה דקות אנחנו הולכים הביתה". ברגע שאתם משתפים אותו ומספרים לו מה הולך להיות יהיה לו קל יותר.
לא רוצה להתחלק
הילד שלכם אומר הרבה "זה שלי" ולא מוכן לחלוק עם ילדים וחברים אחרים? זה השלב האגוצנטרי שלו ומומלץ שלא תתערבו לו יותר מדי. מדובר בחפץ שהוא שלו והוא לא מוכרח לתת אותו או לשתף בו ולכן אתם יכולים רק להציע לו חלופות אבל לא להכריח אותו.
תמיד בגובה העיניים
דברו אל הילד שלכם תמיד בגובה העיניים. אל תדברו אליו מגבוה, כרעו ברך או שבו לידו ותסבירו לו מה לא היה בסדר בהתנהגות שלו. גם אנחנו הגדולים לא אוהבים שמישהו מדבר אלינו מגבוה ומרגישים מאויימים מכך.
חזקו התנהגות טובה
אל תשכחו להגיד גם מילה טובה עבור התנהגות של הילד שאתם רוצים לחזק ולהעצים. אנו בדרך כלל מרבים להגיד ביקורות ופחות מילים טובות אז כאשר לילד מגיעה מילה טובה, תתנו לו אותה- "אני גאה בך ש…", "כל הכבוד על כך ש…", "אתה חבר טוב ונדיב".
בקרו התנהגות
תזכרו בזמן הביקורת לבקר את ההתנהגות של הילד ולא את הילד עצמו. לא להגיד "היית היום ילד רע" אלא "אתה ילד טוב והתנהגת היום לא טוב/ רע". תזכרו לא להכניס את הילד שלכם לתבנית מסוימת למשל- "אתה כל כך בלגניסט", "איזה שובב אתה" וכן הלאה. כל פעם שתחזרו על התכונות האלו אתם מלמדים את הילד שהוא בעצם כזה ולא מאפשרים לו להוכיח לכם אחרת. הוא אומר לעצמו שהוא בעצם בלגניסט/ שובב ואין מה לעשות עם זה.
הכי חשוב הוא לא לתת יד להתנהגויות המעצבנות של הילד. כלומר, אם הילד עושה משהו שאסור, ואמרתם לו כבר כמה פעמים שאסור והוא ממשיך באותה ההתנהגות, הגיע הזמן לפעולה. ברגע שהילד עושה מעשה שאסור, לדוגמה- נוגע בממיר של הטלוויזיה ומשחק איתו, קחו אותו פיזית מהמקום והרחיקו אותו. ללא עצבים וללא מילים מיותרות שגם ככה לא עוזרות. ככה תעשו כל פעם שהוא יעשה את זה ובסוף הוא ילמד. התנהגות הילד מתקבעת לפי איך שאתם מגיבים לאותה התנהגות ואם תכעסו ותתעצבנו הוא ימשיך לעשות זאת. אם לא תתעצבנו ופשוט תראו לו במעשים מה שצריך להיות, הוא בסופו של דבר יבין. זכרו, אם הוא יקבל פידבקים מהסביבה, כלומר, יהיה לו קהל, הוא לא יפסיק עם ההתנהגויות שלו כי כתוצאה מזה הוא ישיג את תשומת הלב של כולם.
בלי פרסים
חשוב נורא לא לתת "שוחד" על אם הילד יעשה או לא יעשה משהו. "אם תתלבש עכשיו מהר, אני אביא לך גלידה", "אם תתנהג יפה, אני אביא לך מדבקה". זה עובד באותו רגע אבל חשבו מה אתם מלמדים את הילד שלכם- כל התנהגות טובה מזכה בפרס. הוא פשוט יגדל וכל פעם יבקש תגמול יותר גדול עבור דברים שהוא עושה.
אז מה עושים עם ה"לא" העקשן?
נשאלת השאלה- מה קורה כאשר הילד מתבצר בעמדתו ולא מוכן לזוז ממנה? לדוגמה- הילד לא מוכן לסדר את הצעצועים והכל בלגן בבית. אתם מנסים להסביר לו שחייבים לסדר אחרי שמשחקים ושבלגן בבית לא נעים, אבל שום דבר לא עוזר- הילד לא מוכן לסדר. במצב כזה אתם מסדרים את הצעצועים ואומרים לילד שבגלל שאתם מסדרים צעצועים, שומרים עליו, מכינים לו ארוחת ערב ומקלחים אותו, לא יהיה לכם כוח וזמן לקרוא לו סיפור. באותו ערב שבו אספתם את הצעצועים, אל תקראו לו סיפור ותסבירו לו שוב למה אתם לא קוראים לו. הילד יחווה תסכול ואפילו יבכה אבל אחרי כמה פעמים הוא יבין שכדאי לעזור לאסוף את הצעצועים כדי שלהורה יהיה כוח לקרוא לו סיפור בסוף היום.
חשוב לקשר את מה שאנחנו לא נותנים לסיטואציה עצמה. לדוגמה- אם הילד לא מוכן לצחצח שיניים אתם צריכים להסביר לו את החשיבות של צחצוח שיניים ולהגיד לו שאם לא יצחצח אתם לא תתנו לו מאכלים טעימים שהוא אוהב שהורסים את השיניים (שוקולד, עוגיות וכדומה). דוגמה נוספת- הילד לא מוכן לצאת מהאמבטיה ובוכה. תסבירו לו שאם הוא ימשיך לבכות ולהתנגד, לא יישאר לכם זמן לקרוא לו סיפור לפני השינה.
הכי חשוב לעשות לכם מדי פעם פסק זמן כהורים ולצאת להתאוורר מהבית. מדובר בתקופה לא פשוטה ולכן גם לכם מותר ורצוי להתפנק. אם קשה לכם לקבוע מספיק זמן מראש פינוק בשביל עצמכם או בא לכם טיפול עכשיו, להיום, לשעות הקרובות, אתם מוזמנים להיכנס לאפליקציה Wakee ופשוט לבקש:) האפליקציה כל כך חכמה שהיא תאתר את בעלי העסק המומלצים ביותר שנמצאים בקרבתכם ותשלח לכם הצעות בהתאם למה שביקשתם.
